Vayedaber

הלכה: שָׁנִים מְנַיִין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַת֭ הַשָּׁנָֽה: אֵי זֶהוּ חוֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַג וּתְקוּפָה וְשָׁנָה יוֹצָא בוֹ. אֵי זֶה זֶה. זֶה תִשְׁרֵי. אִין תֵּימַר טֵבֵת. אִית בָּהּ תְּקוּפָה וְלֵית בֵּיהּ חַג וְאָסִיף. אִין תֵּימַר נִיסָן. אִית בָּהּ תְּקוּפָה וָחָג וְלֵית בֵּיהּ אָסִיף. אִין תֵּימַר תַּמּוּז. אִית בָּהּ תְּקוּפָה וְאָסִיף וְלֵית בֵּיהּ חָג. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה תִשְׁרֵי. אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וִיהֵא תַמִּוּז. אֲמַר לוֹן. כָּתוּב בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י וְאַתּוֹן אָֽמְרִין הָכֵין. אָֽמְרִין לֵיהּ. וִיהֵא תַמּוּז. אֲמַר לוֹן. מִיכָּן וְהֵילַךְ עַל שְׁמוֹת חֲדָשִׁים אַתֶּם רָבִים עָלַי. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה. שְׁמוֹת חֳדָשִׁים עָלוּ בְיָדָם מִבָּבֶל. בָּרִאשׁוֹנָה בְּיֶ֥רַח הָאֵיתָנִים. שֶׁבּוֹ נוֹלְדוּ אָבוֹת וָמֵתוּ אָבוֹת נִפְקְדוּ אִמָּהוֹת. בָּרִאשׁוֹנָה בְּיֶרַ֣ח בּ֗וּל. שֶׁבּוֹ הֶעֱלָה נוֹבֵל וְהָאָרֶץ עֲשׂוּיָה בוּלוֹת בּוּלוֹת. שֶׁבּוֹ בוֹלְלִים לַבְּהֵמָה מִתּוֹךְ הַבַּיִת. בָּרִאשׁוֹנָה בְּיֶרַח זִיו. שֶׁבּוֹ זִיווֹ שֶׁלְעוֹלָם. הַצְּמָחִים נִיכָּרִין וְהָאִילָנוֹת נִיכָּרִין. מִיכָּן וְהֵילַךְ וַיְהִ֣י | בְּחוֹדֶשׁ נִיסָ֗ן שְׁנַ֥ת עֶשְׂרִ֛ים. וַיְהִ֤י בְחוֹדֶשׁ כִּסְלֵיו֙ שְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים. בַּחוֹדֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֖י הוּא חוֹדֶשׁ טֵבֵ֑ת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אַף שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עָלוּ בְיָדָן מִבָּבֶל. בָּרִאשׁוֹנָה וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן הַשְּׂרָפִ֔ים. שְׂרָפִ֙ים עוֹמְדִים מִמַּ֨עַל֙ ל֔וֹ. מִיכָּן וְהֵילַךְ וְהָאִ֣ישׁ גַּבְרִיאֵ֡ל. כִּ֥י אִם מִיכָאֵ֖ל שַׂרְכֶֽם׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אף שמות המלאכי'. שאנחנו אומרים היום עלו בידם מבבל שבראשונים לא מצינו אלא סתם מלאך ה' ויעף אלי אחד מן השרפים וכו':

מכאן ואילך. מצינו בכתובים ויהי בחדש ניסן וכו':

שבו זיוו של עולם. הוא אייר:

בולות בולות. מקומות חלולין ושבו בוללין מאכל לבהמה מתוך הבית שכבר אין מצוי בשדה:

בירח בול. הוא מרחשון שבו העלה נובל מן האילנות:

אמרין ליה ויהא תמוז. דאפי' כן אנן שואלין ויהא תמוז אז הבין ר' יונה קושייתם שהן שואלין על שם החדש דמנא לך דחדש השביעי נקרא תשרי דאימא שמו הוא תמוז והיינו דאמר לון מכאן ואילך הבינותי שעל שמות החדשים אתם רבים כלומר מריבין עלי דלמה נקרא שמו תשרי ויהא תמוז שמו אבל היינו דאמר ר' חנינא דאף שלא מצינו שמות החדשים מפורשים בתורה מ''מ כך קבלנו ומצינו ששמות החדשים עלו בידם מבבל בשעה שעלה עזרא עמהן שלאח''כ תמצא שמות החדשים שאנחנו קוראים מפורשין המה בכתוב שבראשינה היו אומרים בירח האיתנים וכו' הכתוב אצל שלמה דלמ''ד בניסן נולדו אבות הוא ניסן ולמ''ד בתשרי הוא תשרי והאתנים לישנא דתקיפי הוא:

כתוב אחד אומר וכו'. במשפטי' כתיב בצאת השנה ובפ' כי תשא כתיב תקופת השנה ואיזהו חדש שיש בו אלו הג' חג ותקופה ואסיף והשנה שעברה יוצאת בו ומתחיל שנה אחרת הוי אומר זה תשרי דאם תאמר טבת וכו' וא''ת ניסן דאית ביה חג ותקופה אבל לית ביה אסיף ואם תאמר תמוז דאית ביה תקופה ואסיף וזהו מקציר חטים שביכורי קציר חטים היא בסיון כדכתיב וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חטים ואסיף שלהן בתמוז אבל לית בי' חג ועל כרחך איזה שיש בו כולן זה תשרי:

אמרין חברייא קומי ר' יונה ויהא תמוז. וכסבור היה ר' יונה ששואלין על ר''ה ועל החג דאימא לך דחג האסיף בצאת השנה על תמוז הוא נאמר דהשתא אית ביה נמי שלשתן ולפיכך השיב להן בלשון תמיה כתיב בחדש השביעי ואתון אמרין הכין הא כתיב בפרשת אמור אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' וגו' ואיך ס''ד שיהא תמוז:

גמ' שנים מנין. שר''ה שלהן תשרי:

משנה: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִיטִּין וְלַיּוֹבֵילוֹת וְלַנְּטִיעָה 6a וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' באחד בתשרי ר''ה לשנים. לדין השנים שהקב''ה דן בתשרי את כל באי עולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה מר''ה נידון מה יהא בסופה וממאי דתשרי הוא דכתיב תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר''ה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב:

ולשמיטין וליובלות. שמשנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה:

ולנטיע'. משעת נטיעה וכלומר שאין מונין מר''ה לר''ה אלא ל' יום בשנה חשובין שנה והוא שתקלוט הנטיעה קודם ל' יום וסתם קליטה לכל האילנות ב' שבתות נמצאת למד שהנוטע ארבע וארבעים יום קודם ר''ה עלתה לו שנה ואעפ''כ הפירות של נטיעה זו שחנטו לאחר ר''ה של שנת השלישית אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט ואע''ג שזהו כמו שעברו עליהן ג' שנים שלימות שהרי הג' יום שלפני ר''ה הראשון נחשב לשנה אפ''ה אסורין הן משום ערלה עד ט''ו בשבט לפי שאחד בתשרי ר''ה היא לנטיעה דוקא וזה כבר נעשה אילן ור''ה שלו לצאת מידי ערלה ט''ו בשבט הוא שהוא ר''ה לאילנות וכן הפירות שחנטו אחר ר''ה של שנת הרביעית אסורין הן משום רבעי עד ט''ו בשבט וצריכין פדיון כדין נטע רבעי וכדילפינן לה מקראי דכתיב ג' שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש וגו' ודרשינן וי''ו מוסיף על ענין ראשון שלפעמים יהיה לכם ערלים אף בתוך שנה רביעית שלו וכגון זה שלא יצא מדין ערלה עד ט''ו בשבט ואז יש לו דין רבעי להפירות שחנטו אח''כ ומותרין בפדיון וה''נ דרשינן לקרא דאבתריה ובשנה החמישית תאכלו את פריו דוי''ו מוסיף אדלעיל שלפעמים דין רבעי לו אף בשנה החמישית וצריך פדיון לאותן שחנטו מקודם ט''ו בשבט וכל זה דוקא לפירות נטיעה זו אבל אם נטע פחות משלשים יום לפני ר''ה ואינן נחשבין לו שנה אז כשיגיע אחד בתשרי מונין לו ג' שנים שלימות מיום ליום לערלה וכן הוא לרבעי:

ולירקות. למעשר ירק שאין תורמין ומעשרין מן הירק הנלקט לפני ר''ה על הירק שנלקט לאחר ר''ה ותני התנא לירקות שמעשר שלהן מדרבנן ומכ''ש לדברים שמעשרותיהן מדאורייתא ודתני ירקות בלשון רבים משום דתרי גווני ירק הן כדתנן גבי גורנן הירק הנאגד משיאגד ושאינו נאגד משילקט כל צרכן:

ר''ה לאילן. לענין מעשר שאין מעשרין פירות שחנטו קודם ט''ו בשבט על הפירות שחנטו לאחר ט''ו בשבט וכן נמי לענין שני המעשרות ששני שנים הראשונים של שמיטה מעשר ראשון ומעשר שני ובשנה הג' נוהג מעשר עני תחת מעשר שני ואותן פירות שתנטו מר''ה של שנה הג' עד ט''ו בשבט עדיין תורת שנה שניה עליהן ונוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני ומכאן ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני בשנה הזאת ובאילן אזלינן בתר חנטה:

לַשְּׁמִיטִּין מְנַיִין. מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע שָׁנִי֖ם תַּֽעֲשֶׂ֥ה שְׁמִיטָּה: מַה שָׁנִים מִתִּשְׁרֵי אַף שְׁמִיטִּין מִתִּשְׁרֵי. לְיוֹבִילוֹת מְנַיִין. וְסָֽפַרְתָּ֣ לְךָ֗ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתוֹת שָׁנִ֔ים שֶׁ֥בַע שָׁנִי֖ם שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים. מַה שָׁנִים וּשְׁמִיטִּין מִתִּשְׁרֵי אַף יוֹבִילוֹת מִתִּשְׁרֵי. הָתִיבוֹן. וְהָֽכְתִיב וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י וגו'. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ כָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שָׁױִן וְלֹא יְהֵא חוֹדֶשׁ אֶחָד נֶחֱלַק לִשְׁתֵּי שָׁנִים. הָתִיבוֹן. וְהָתַנִּינָן. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן. כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ: הֲרֵי אֵין כָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שָׁוִין. וְחוֹדֶשׁ אֶחָד נֶחֱלַק לִשְׁתֵּי שָׁנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והתנינן באחד בשבט וכו'. ולב''ה דאמרי בט''ו בו א''כ הרי אין כל חדשי השנה שוין וכו' ולא משני הכא מידי:

כדי שיהו כל חדשי השנה שוין. לפיכך קבעוה לומר באחד בתשרי ר''ה ליובלות ומר''ה הוא דחייל יובל שלא יהא חדש אחד נחלק לב' שנים אם לא יתחיל היובל עד י' בחדש:

התיבון והכתיב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים וגו' וא''כ בעשרה בתשרי היא:

מה שנים. מנינן מתשרי כדאמרן אף לשמיטין המנין מתשרי וכן ליובלות וכו' דילפינן שנים שנים:

כֵּיצַד לִירָקוֹת. לָקָט מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה וְגוֹי מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. מְעַשֵּׂר מִזֶּה בִפְנֵי עַצְמוּ [וּמִזֶּה בִפְנֵי עַצְמוֹ].

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כיצד לירקות. שיהא נראה שאחד בתשרי הוא ראש השנה והרי לירק בתר לקיטה אזלינן והיכי משכחת לה שילקוט לכתחלה היום ושישתנה השנה למעשר הלא לא ילקוט ביום טוב ואם לאחר י''ט אמאי נקט באחד בתשרי ומפרש דהכי משכחת לה שליקט ממנה ישראל ערב ראש השנה עד שלא חשיכה ועכו''ם לקט משחשיכה את של ישראל ואין מעשרין את שנלקט מבעוד יום על שנלקט משחשיכה דהוי משנה זו על שנה זו וכן הנלקט מבעוד יום נוהג בו מעשר של שנה שעברה והנלקט משחשיכה נוהג בו מעשר של שנה הבאה וכגון אם היתה שניה נכנסת לשלישית:

כֵּיצַד לִנְטִיעָה. תַּנֵּי. הַנּוֹטֵעַ וְהַמַּבְרִיךְ וְהַמַּרְכִּיב שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְעָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה. מוּתָּר לְקַייְמוֹ בַשְּׁבִיעִית. פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְלֹא עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה. אָסוּר לְקַייְמָן בַשְּׁבִיעִית. אֲבָל אָֽמְרוּ. פֵּירוֹת נְטִיעָה זוֹ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבַט. מַה טַעֲמָא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבַשָּׁנָה֙ [הָֽרְבִיעִ֔ית.] 6b מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. שָׁל֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵילִים לֹ֥א יֵֽאָכֵֽל וּבַשָּׁנָה֙. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. נִרְאִים דְּבָרִים בְּשֶׁנְּטָעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם נְטָעוֹ פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִיתָא חֲמִי. שָׁנָה שְׁלֵימָה לֹא עָֽלְתָה לוֹ. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. וְאִין כֵּינִי וַאֲפִילוּ נְטָעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה יְהֵא אָסוּר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ שֶׁל אִילָן מַשְׁלִים שְׁנָתוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר רבי מנא. היינו טעמא שמכיון שעומד בתוך שנתו של אילן כלומר מכיון שהגיע לט''ו בשבט שהוא שנתו של אילן משלים הוא שנתו והיינו כמו שעברו עליהן ג' שנים מיום אל יום דמי ודי לנו בזה שנחמיר לאסור מר''ה של אחר שנת השלישית שהיא רביעית עד ט''ו בשבט וטפי מהכי לא מחמרינן:

מאי כדון. והשתא בעינן טעמא דקאמרת שאינו אסור אלא עד ט''ו בשבט שלאחר ראש השנה של שנה השלישית שהיא רביעית עם הל' יום הקודמין:

ואין כיני. אי הכי דבאיכא ג' שנים שלימות תו לא אסרינן משום ערלה עד ט''ו בשבט וא''כ קרא דובשנה לא דרשינן אלא על גוונא דלא עברו ג' שנים שלימות אלא ב' שנים שלימות ושלשים יום שלפני ר''ה של שנת הנטיעה דאז אסורין עד ט''ו בשבט א''כ מעתה איקשי לך דאימא כוליה לחומרא דרשינן שאף אם נטעו שלשים יום לפני ר''ה יהא אסור עד שלשים יום שלפני ר''ה שלאחר ט''ו בשבט ובשנה הרביעית דשלש שנים שלימות מיום אל יום ליבעי דאימא דקרא ה''ק ובשנה הרביעית יהו לפעמים ג''כ אסורין ואע''פ שעברו עליהן ג' שנים והיינו שתי שנים עם אותן שלשים יום שלפני ר''ה הקודמין והן נחשבין לשנה אפ''ה אסורין הן כל שנה הרביעית עד שלשים יום האחרונים שנפני ראש השנה שאז הן ג' שנים שלימות מיום אל יום:

א''ל. ר' זירא:

אבל אם נטעו פחות מל' יום לפני ר''ה איתא חמי שנה שלימה עלתה לו ואת אמר הכין. כצ''ל וכך היא הגי' בשביעית שם וכאן שכתוב בספרי הדפוס לא עלתה לו ט''ס הוא ואין להעמידה. וכלומר דמסיק בטעמא דאי אפשר לומר דג''כ בנטעו בפחות מל' יום לפני ר''ה שיהו הפירות של שנת רביעית אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט דבוא וראה הרי שנה שלימה עלתה לו ואת אמר הכין בתמיה וכלומר דמכיון שעברו עליהן ג' שנים שלימות מהיכי תיתי יהי' אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט:

נראין הדברי' בשנטעו שלשים יום לפני ר''ה. כלומר שלא תטעה לומר הואיל וט''ו בשבט ר''ה היא לאילנות וקאמרת דמשום הכי אע''פ שעברו עליהן ג' שנים עדיין אסורין משום ערלה עד ר''ה לאילנות א''כ אף בגוונא שעברו עליהן ג' שנים שלימות נימא נמי הכי וכגון שנטעה פחות מל' יום לפני ר''ה דאז אין נחשבין לשנה אלא דתנינן לשני ערלה מר''ה עד ג' שנים וה''א שיהו ג''כ הפירות שחנטו אחר ר''ה שעברו כבר ג' שנים אסורין עד ט''ו בשבט לפיכך קמ''ל דהא לא אמרי' אלא דנראין הדברים דבדוקא אמרו בשנטעו ל' יום לפני ר''ה דפירות נטיעה זו הוא דאסורין אחר ר''ה של שנה הג' עד ט''ו בשבט:

מה את שמע מינה. מהאי ובשנה וקאמר ר''ז מדכתיב לקמיה ג' שנים וגו' לא יאכל ובשנה הרביעית וי''ו דובשנה מוסיף על ענין הראשון דלפעמים בשנה הרביעית ג''כ אסורין משום ערלה וכן מובשנה החמישית דאבתריה פעמים שבחמישית אסורות עדיין משום רבעי וכדפרישית במתני':

ובשנה הרביעית. כתיב וכדמסיים ואזיל:

אבל אמרו פירות נטיעה זו. שנטעה ל' יום לפני ר''ה אם חנטו אחר ר''ה של שנת הג' אסורין הן משום ערלה עד ט''ו. בשבט ואף על גב שזה כמי שעברו עליהן ג' שנים שהרי ל' יום לפני ר''ה הראשון נחשב לשנה אפ''ה אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט כדפרישית במתני' לפי שאחד בתשרי ר''ה לנטיעה הוא שאמרו וזה כבר נעשה אילן ור''ה שלו לצאת מידי ערלה ט''ו בשבט הוא שהוא ר''ה לאילנות וכדקאמר לקמיה דילפינן לה מקרא:

פחות וכו'. לא עלתה לו שנה לערלה עד אחד בתשרי הבא ואם ערב שביעית היא אסור לקיימן בשביעית הואיל ונטעה בתוך ל' יום לפני שביעית:

עלתה לי שנה שלימה. כשיגיע א' בתשרי שהוא ר''ה לנטיעות ועלתה לו שנה למנין שני ערלה ומותר לקיימו בשביעית אם ערב שביעית היא:

תני וכו'. בתוספתא פ''ב דשביעית ומייתי לה להאי סוגיא לעיל בפ''ב דשבועות בהלכה ו' ושם היא הגירסא נכונה ועיקרת וכאן יש ט''ס וכדלקמן:

כיצד לנטיעה. לענין מאי ובאיזה ענין אמרו שבא' בתשרי ר''ה הוא לנטיעה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source